מועדון ה-100 אלף רגל, הוא ביתם של חובבי שיגור בלון חיזוי אוויר בישראל. זהו מועדון קטן, מקצועי ומשפחתי שנוסד בשנת 2012, על-מנת שיהווה מקור ידע וגורם מנחה עבור חובבים וסקרנים שנחשפו לעולם המרתק של תיעוד כדור הארץ, האטמוספרה והחלל משכבת הסטרטוספרה ומעוניינים להתנסות בחוויה באופן עצמאי או בחברותא. 

​

החברים במועדון אינם משלמים דמי חבר והפעילות בו וולונטרית. חברי המועדון משתפים את מועדי, תוצרי ונתוני השיגורים שביצעו יחד עם חבריהם למועדון. 

​

בלוני חיזוי האוויר בהם נעשה שימוש לנשיאת ציוד במתווה ההפעלה של מועדון החובבים הישראלי נוטים להתפוצץ בגובה ממוצע של כ-100 אלף רגל (30.48 ק"מ) מעל פני הים ומכאן נגזר שם המועדון. 

​

​

המשימה 

משימת שיגור מטען נישא באמצעות בלון חיזוי אוויר לשכבת הסטרטוספרה, צילום כדור הארץ מהמקום בו כיפת השמיים נצבעת שחור, ניטור ואיסוף הציוד ששב בחזרה לכדור הארץ הם עניין מרתק שאינו נחלתם הבלעדית של מטאורולוגים. חובבים רבים בעולם ובתוכם גם מי שהתנסו במשימה בפעם הראשונה בחייהם הצליחו להשיג את 'תמונת הניצחון' ורשמו לעצמם הישג אישי. זוהי משימה רבת-פנים שחובבים מפתחים אותה למקומות שונים: רובוטיקה, התקנת ציוד צילום מתקדם, חוויית העשרה משפחתית, שידור וידאו חי, שבירת שיאי גובה או מרחק, שיתוף פעולה עם עמיתים במדינות שכנות ועוד. ומכאן להבין, שגם החובבים נדרשים לתכנון ולמידה מוקדמים, ובדיוק לשם כך הקימה האקדמיה הצעירה את מועדון ה-100 אלף רגל.

 

הפרמטרים הבאים הם שייקבעו היכן ינחת הציוד ששיגרנו ל'קצה החלל': מקום ושעת השיגור, נתוני מזג האוויר הצפויים, גודל הבלון, כמות ההליום שתוזרם אליו, גודל המצנח ומשקל המטען הנישא. ובעוד ששיגורים ממרבית מדינות אמריקה או אירופה מאפשרים מרחב גדול של תמרון וטעות, הרי שמשטחה של ישראל נדרש הצַבָּר הישראלי לתכנון קפדני יותר. מאפייניו הגיאופוליטיים והמטאורולוגיים של האזור מצמצמים באורח ניכר את מרחב השטח ממנו ניתן לאסוף את ציוד הצילום ששיגרנו לסטרטוספרה. ישראל, כידוע, היא מדינה צרה בגבולותיה, ומשטר הרוחות בטרופוסרפה ובסטרטוספרה שבאזורה מוביל את מרבית בלוני חיזוי האוויר המשוגרים מתחומה לסיים את מסעם בחיק הממלכה הירדנית, בסוריה, בערב הסעודית, במצרים או בעיראק. במדינות אלה, חופש התנועה של ישראלים מוגבל עד בלתי אפשרי.  

​

​​

מאפייני משימת שיגור מוצלחת (יעדים ומדדים)

1. שיגור בלון חיזוי אוויר עם מטען נישא לרום שמעל שכבת האוזון (65 אלף רגל ומעלה).

2. צילום המיצג הנבחר על רקע כדור הארץ ו/או שכבת האוזון ו/או החלל. 

3. פיצוץ הבלון בגובה שבין 65 ל-130 אלף רגל (20-40 קילומטרים) ופתיחת מצנח תקני. 

4. מהירות צניחה בטוחה (6 מטר לשנייה ומטה).

5. נחיתה בשטח בר-איסוף (ישראל או מדינה אחרת). 

6. ניטור מיקום המטען בכל שלבי המסע (באמצעות GPS או אות רדיו). 

7. איסוף המטען לאחר נחיתתו והעתקת תיעוד המסע / שידור ישיר. 
8. עמידה בתקנות הטיס של רשות תעופה אזרחי (פרק 9).